בין מיטאפים ליציאה לדרך עצמאית
אני קצת רוצה לדבר על הסקיל הזה שנקרא Networking. כן כן, אני מדבר על חיבור עם אנשים נוספים מהתעשייה. מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב ללכת למיטאפים. לדעתי אני עושה את זה כבר איזה 4 שנים, אפילו הרמתי מיטאפ אחד גדול כשעבדתי בפיוניר, הרציתי בשני מיטאפים (והולך גם להרצות חודש הבא, חכו לעדכונים), ובעיקר בעיקר התארחתי כבר בעשרות מיטאפים, מרמת הגולן ועד ירוחם.
כן אני חושב שזה נחמד, אתה פוגש אנשים, לפעמים חדשים, לפעמים כאלה שאתה כבר מכיר, רואה הרצאות, לומד דברים חדשים. אבל זו לא הסיבה היחידה, אחת הסיבות שבגללן אני הולך זה קשרים בתעשייה.
חשוב לי להגיד כאן משהו, במיוחד להרבה מהג'וניורים שמגיעים למיטאפים כדי לחפש עבודה: סביר להניח שממיטאפ אחד לא תמצאו עבודה, אלא אם כן אתם איזה טאלנטים יוצאי דופן. צריך להגיע להרבה מיטאפים, ולאט לאט להכיר אנשים מהתעשייה. הקשרים האלה, שנבנים באופן טבעי לאורך זמן, הם אלו שבאמת עוזרים בהמשך.
איכשהו יצא שבשנים האחרונות החלפתי כמה מקומות עבודה, וכל פעם נכנסתי לתקופת ראיונות. התראיינתי בכל הסבבים בלמעלה מ-100 חברות לדעתי, בסוף בכל החברות שעבדתי בהן, הגעתי דרך מישהו שאני מכיר, או שפגשתי בזמן התהליך מישהו שאני מכיר, ואז כבר נעזרתי בהם בהמשך התהליך.
חיפוש עבודה והמפגש ששינה את המסלול
בנובמבר האחרון עזבתי את העבודה האחרונה שלי ב-Esh, ומיד התחלתי לחפש מקום חדש, התראיינתי בהרבה מקומות, אפשר להגיד כבר שראיונות עבודה זה סקיל אחר בפני עצמו שפיתחתי. אבל כבר אחרי שעזבתי את Esh הגעתי למיטאפ של קהילת פרונטאנדיסטים בפעם הראשונה. לא במטרה לחפש עבודה או משהו, אלא כבר כמו תמיד, גם כי אני אוהב וגם שוב כדי להגדיל את הנטוורקינג, וספציפית לשם גם הלכתי עם חבר מפיוניר שלא פגשתי הרבה זמן. את קהילת פרונטאנדיסטים הקים Nir Parisian, תמיד שמעתי עליה, שמעתי גם על החברה של ניר Enpitech, אבל לא ידעתי באמת מה הם עושים או מה המודל העסקי שלהם. גם את ניר לא הכרתי אישית, אלא רק מהיוטיוב ומהפיד בלינקדין. כשאני מגיע למיטאפ אני לא מהביישנים, אף פעם אין לי בעיה פשוט לגשת לאנשים ולהתחיל לדבר איתם. יש היום אנשים שאני בקשר טוב איתם רק בגלל שפגשתי אותם באיזה מיטאפ, ואז בעוד אחד ועוד אחד, וזה נהיה אפילו קצת יותר חברות מאשר רק פגישות במיטאפים (לדוגמה Gilad Shoham, שגם עזר לי המון בזמן חיפוש העבודה וקישר אותי להרבה חברות).
נחזור למיטאפ המדובר בנובמבר. ניגשתי לניר פריזיאן. אמרתי לו היי נעים מאוד אני יפתח, הגעתי פעם ראשונה למיטאפ שלך. אני חושב שאחת השאלות הראשונות שלו היו איפה אני עובד. אז סיפרתי לו שבדיוק עזבתי עבודה זמן קצר לפני זה. הוא שאל קצת על הניסיון שלי, וכשהבין שאולי זה יכול להתאים, אמר שישמח לבדוק לגבי עבודה אצלו בחברה, הוא שלח אותי ל-Rotem Bar Mimon, שגם היה באותו מיטאפ, מסתבר שהוא ה- VP R&D של Enpitech. החלפנו מספרי טלפון, והחלטנו שנהיה בקשר בהמשך.
הקפיצה למים: משכיר לעצמאי
זמן קצר לאחר מכן, רותם דיבר איתי וקבענו ראיון עבודה. עשיתי איתו ראיון, ואחר כך גם עם ניר. זה היה באזור דצמבר, אבל התחלתי לעבוד באנפיטק רק במרץ, בעיקר בגלל הצד שלי. אנפיטק מעסיקה את כל המפתחים בצורה של פרילנסים, ואני חייב להגיד שמאוד חששתי מזה בהתחלה. חייב להגיד שמאוד התרשמתי מרותם וניר ומאנפיטק בכללי, גם אחרי שהייתי בסדנה שלהם בכנס React Next. אבל כל הזמן היה לי את החסם הזה של להפוך משכיר לעצמאי. בינתיים המשכתי להתראיין במקומות נוספים, ואנפיטק ניסו למצוא לקוחות מתאימים שאוכל להתחיל אצלם. ובסוף זה קרה, רותם חיבר אותי לחברת Autofleet, התראיינתי אצלם, ואחרי כמה ימים רותם התקשר ואמר שהם רוצים להתחיל. אני חייב להגיד שעדיין לא הייתי בטוח שאני רוצה לצאת לדרך עצמאית וביקשתי ממנו עוד כמה ימים.
בסוף זה קרה דווקא במיטאפ הבא של פרונטאנדיסטים שהיה בסוף פברואר, ממש יומיים לפני תחילת המלחמה עם איראן. פגשתי שם את ניר ואמרתי לו אני איתכם. זה היה יום חמישי בערב ודיברנו על להתחיל לעבוד כבר בתחילת השבוע הבא. כמובן שליקום היו תכניות משלו, ובשבת בבוקר התחילה המלחמה עם איראן. אז הכל התעכב בשבוע. אבל אחרי שבוע הלקוח כבר שלח לי מחשב והתחלתי בעצם לעבוד.
לבנות עסק ומותג אישי
מאז עברו חודשים. פתחתי את העסק ממש במקביל לתחילת העבודה שלי, מצאתי רואה חשבון (גם בהמלצתו של אחד מעובדי אנפיטק) והתחלתי לעבוד אצל הלקוח. העבודה אצל הלקוח היא אמנם ב-100% משרה, אבל החלטתי בכל זאת שאם כבר יש לי עסק, אז כמה שעות בשבוע אני רוצה להשקיע בעסק ולנסות למצוא לקוחות נוספים לפרויקטים קטנים שאוכל לתת להם כמה שעות.
החלטתי שדבר ראשון שאני רוצה לעשות זה לבנות את האתר שלי. מקום שבו אני אוכל לשים את כל מה שקשור אליי בעיקר בעולם המקצועי, אבל גם בתחביב שלי שהוא הצילום. אז מי שמגיע לאתר רואה דף נחיתה שמיועד לעסקים שרוצים את השירותים שלי (אפשר לראות באתר שלי מה השירותים שאני נותן). אבל החלטתי שאני לא מסתפק בזה והוספתי גם בלוג, גלריית הצילומים שלי, קורות חיים, ואחרונה גם מערכת לניהול קמפיינים, או במילים פשוטות יותר ניוזלטר (מוזמנים להירשם כדי לקבל עדכונים). יש לי עוד הרבה תוכניות בהמשך להרחבת העסק. ואני חושב גם שהרבה מתעשיית ההייטק תלך לכיוונים של פרילנסים ופחות עובדים קבועים (אפילו מנכ"ל Fiverr אמר את זה). פרילנס יכול לבוא, לעשות פרויקט ולסיים. בלי התחייבויות, בלי אבטלה סמויה. ואני חושב שלא סתם הרבה חברות היום הולכות למודל הזה.
הפיל שבחדר: עבודה עם בינה מלאכותית
דבר אחרון, כי איך אפשר בלי… בינה מלאכותית. מי שהיה אתמול במיטאפ של פרונטאנדיסטים ב-Orchid, בטח זוכר שניר דיבר על ששת הרמות שבהן מפתח יכול להיות בכל מה שקשור לעבודה עם AI:
שלב 0: השלמה אוטומטית "מתובלת" (Spicy Autocomplete): ה-AI מציע את שורת הקוד הבאה בזמן שהמפתח מקליד (כמו GitHub Copilot המקורי). המפתח הוא זה שכותב את התוכנה בפועל, וה-AI רק חוסך הקשות.
שלב 1: מתמחה בתכנות (Coding Intern): המפתח נותן ל-AI משימה מוגדרת היטב (כמו כתיבת פונקציה ספציפית או ביצוע refactor למודול). המפתח עובר על כל שורה שיוצאת ומבצע את הארכיטקטורה והשילוב.
שלב 2: מפתח ג'וניור (Junior Developer): ה-AI מסוגל לבצע שינויים במספר קבצים, להבין תלויות ולבנות פיצ'רים שלמים. המפתח עדיין קורא ועובר על כל שורת קוד שנוצרת. רוב המפתחים כיום נמצאים בשלב זה.
שלב 3: המפתח כמנהל (Developer as Manager): כאן מתרחש המהפך. המפתח כבר לא כותב קוד אלא מכוון את ה-AI ובוחן תוצרים ברמת הפיצ'ר או ה-Pull Request (PR). המודל הוא זה שמיישם, והמפתח מפעיל שיקול דעת ניהולי.
שלב 4: המפתח כמנהל מוצר (Developer as Product Manager): המפתח כותב מפרט (Spec), עוזב את המערכת וחוזר אחרי כמה שעות כדי לבדוק אם הטסטים עברו. הקוד הוא "קופסה שחורה" – לא קוראים אותו, אלא מעריכים רק את התוצאה הסופית על סמך בדיקות איכות קפדניות.
שלב 5: המפעל החשוך (The Dark Factory): אוטומציה מלאה. מפרט נכנס בצד אחד, ותוכנה עובדת יוצאת בצד השני. אף אדם לא כותב או בודק את הקוד באופן ידני. המערכת רצה באופן עצמאי "באורות כבויים".
אני חושב שבעבודה הקודמת הייתי איפשהו ברמה 1. בתקופה שלא עבדתי, שמתי המון דגש על ללמוד יותר עבודה עם כלי AI, רכשתי מנוי ב- Claude code והפכתי אותו לכלי עבודה יומיומי. היום אני איפשהו כבר בין שלב 2 ל-3, אבל עובד קשה להגיע גם לשלב 4. אני חושב שה-AI עצמו עדיין לא ברמה 5, אבל הוא לגמרי בדרך לשם. איך עשיתי את המעבר הזה? זה כבר לפוסט אחר.
לסיכום: בדרך ל-X-Engineer
לסיכום מטרת הפוסט הייתה קצת לדבר על הדרך שלי בחצי השנה האחרונה, עברתי הרבה תהפוכות, אבל אני חושב שזה בלתי נמנע, כי אני בסה"כ מנסה להתאים את עצמי לתעשייה שגם היא עוברת תהפוכות עצומות בתקופה האחרונה. נכון שאנחנו נותנים יותר ויותר עבודה לכל מיני כלים, והופכים ממפתחים למנהלי פרויקטים, ראשי צוותים (צוותים של אייגנטים), מעצבים וכו'. ממישהו שהרבה שנים היה רק מפתח Frontend, אני מנסה לעשות שיפט למה שנקרא ב-Wix ה-X-Engineer, מהנדס שעושה הכל. אחראי על תהליכים מקצה לקצה. הכלים היום מאפשרים לנו את זה, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד איתם נכון. אני כן חושב שאנחנו עדיין צריכים לדעת מה התוצרים של הקוד שלי, לדעת לשמור על תקשורת בינאישית, ולא פחות חשוב, לעבוד קשה על הנטוורקינג שלנו.
