אף פעם אל תוותרו על החלומות שלכם!
אף פעם אל תוותרו על החלומות שלכם!
איך הכל התחיל
השנה - 2000. אני בכיתה ט'. יושב בחדר על מחשב הפנטיום שלי, ומוריד תוכנה עם הרבה כפתורים. כל כפתור מכניס תגית HTML לתוך תיבת טקסט גדולה. התחלתי לשחק עם זה, התחלתי לבנות קצת דפי אינטרנט, וככה בעצם למדתי HTML.
עם הזמן השתכללתי קצת ורציתי משהו קצת יותר מתקדם, אז קניתי ספר והתחלתי ללמוד ASP3. זאת הייתה הטכנולוגיה אז לבניית דפי אינטרנט. עוד לפני עידן ה dot-net, זה היה מבוסס על שפת vb, והיינו כותבים הכל בדף אחד מעורבב של HTML ו-ASP. מה שאנחנו קוראים לו היום Server Side Rendering.
לא הייתי תלמיד טוב בבית ספר. בתחילת כיתה י' בעיקר חיפשתי את עצמי, עברתי בין כמה בתי ספר, ובסוף הגעתי לבית ספר עמל - בית ספר שמלמד מקצוע. בדיוק באותה שנה נפתחה שם מגמת תוכנה, ואחרי שחבר הצטרף, אני הלכתי בעקבותיו.
אז בילינו 3 שנים בללמוד קצת תוכנה ובלשחק הרבה קאונטר סטרייק.
החל מכיתה י"א עמל מנסים לסדר לתלמידים עבודה, ככה שלומדים 4 ימים בשבוע ועובדים יומיים. אני הייתי בין היחידים שזכו, והתחלתי לעבוד במספנות ישראל כסוג של Help Desk. הייתי מסתובב במפעל ועוזר לאנשים לסדר דברים במחשב. ככה היה עד שסיימתי י"ב והתגייסתי לצבא. חשוב לציין שסיימתי בית ספר כמעט ללא בגרות. היה לי 3 יחידות אנגלית, 7 יחידות מחשבים וזהו.
בצבא
בצבא התגייסתי לגבעתי, כל עניין התוכנה קצת נשאר מאחורה, אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני ארצה לעשות. אני זוכר שלקראת סוף השירות עשינו קו בצפון (אז גם עוד גרתי בקריות), ובדרך חזרה מהצבא הביתה, האוטובוס עבר ליד מכללת אורט בראודה, ואמרתי לעצמי ששם אני רוצה ללמוד תוכנה אחרי שאשתחרר.
הצבא נגמר, היו על הראש קצת דברים אחרים. את רוב זמני השקעתי בעבודה, גם קצת נסעתי לעבוד בעגלות בארצות הברית. ועניין התוכנה יחסית נשכח (חוץ מאתר קטן שאחותי ביקשה ממני בזמנו לבנות לעסק שלה).
אחרי השחרור - והתפנית
3 שנים אחרי שהשתחררתי החלטתי שאני מתחיל ללכת לכיוון שרציתי, שזה ללמוד הנדסת תוכנה - אממה, אין לי בגרות, אין לי פסיכומטרי, אין לי כלום.
חיש מהר נרשמתי למכינה להשלמת בגרויות באורט בראודה, ותוך שנתיים וחצי סיימתי עם בגרות מלאה ופסיכומטרי.
אני עדיין גר בקריות, מתכנן כבר להירשם ללימודים בהנדסת תוכנה, אנחנו איפשהו סביב סוף 2012. אני עובד בכל מיני עבודות מזדמנות, ופתאום הגיעה נקודת מפנה. גיסי עובד באינטל כבר איזה 200 שנה, ויום אחד אחותי מתקשרת אליי ואומרת לי שאינטל קריית גת צריכה המון עובדים הנדסאים, והם פתחו תוכנית שהם מכשירים הנדסאים (מכונות) על חשבונם כדי להעסיק אותם לאחר מכן.
אמרתי יאללה, בוא ננסה, מקסימום ניכנס לאינטל כדי שתהיה עבודה טובה, ואני אלך אחר כך ללמוד את התוכנה תוך כדי. נרשמתי, עברתי מיונים והתקבלתי לתוכנית. אני גר בקריות, התוכנית במכללה בבאר שבע, צריך לעבור דירה לדרום, וכך היה. עברתי לעומר ממש כמה ימים לפני תחילת הלימודים. התחלתי ללמוד את ההנדסאי מכונות במסלול מיוחד של אינטל (כל הכיתה היו סטודנטים מהתוכנית), תוך כדי ליווי של אינטל בכל מהלך התקופה. לאחר 4 סמסטרים סיימנו את הלימודים, הזמינו את כולנו לאינטל ואמרו לנו. שמעו, לפני שנתיים היינו צריכים הרבה עובדים, כרגע לא צריכים. אתם חופשיים ללכת לחפש במקום אחר, נתקשר אליכם כשנצטרך, הרווחתם לימודים על חשבוננו.
אמרתי טוב לא אינטל אז נחפש משהו אחר. מסתבר שגם בתחום הזה, לג'וניורים לא קל למצוא עבודה, לקח לי בערך חצי שנה עד שמצאתי, עד שלבסוף התקבלתי למפעל הדיו של HP Indigo בקרית גת, ממש מול המפעל של אינטל.
שינוי המסלול
התחלתי לעבוד שם במשמרות, היה נחמד, שכר לא רע ביחס לאותה תקופה. אבל לא הרגשתי באמת שאני מתחבר לזה. אמרתי לעצמי אני אוהב מחשבים, מה יש לעבוד בפסי ייצור של דיו? שרדתי שם בערך 4 חודשים. אחרי 4 היה פשוט עזבתי, ומיד אחר כך היה לי מילואים של חודש בעוטף עזה, קצת זמן שהיה באמת לשבת ולחשוב מה אני רוצה לעשות הלאה. ותוך כדי המילואים החלטתי שאני חוזר לחלום הישן שלי והולך ללמוד הנדסת תוכנה.
אני אמנם כבר אוטוטו בן 30, אולי גיל קצת מאוחר להתחיל תואר ראשון, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. וכך היה. מיד אחרי סיום המילואים הגעתי ליום הפתוח של סמי שמעון בבאר ונרשמתי ללימודים.
מאז השאר היסטוריה, בשנתיים הראשונות של התואר עבדתי כנציג שירות באחת מחברות התקשורת כדי לממן את עצמי, ומשנה ג' כבר הצלחתי למצוא עבודה ראשונה בתחום של התוכנה. היה לי הרבה מזל. עבודת סטודנט בתחום זה משהו שיכול להקפיץ אותך, ולתת לך יתרון משמעותי אחרי התואר כשתחפש את המשרה המלאה הראשונה שלך. מאז עברו כבר כמה שנים. אני כבר קרוב לעשור עובד בתעשייה. היא אמנם משתנה מאוד בשנתיים האחרונות, אני חושב אפילו שהמקצוע קצת איבד מהסקסיות שלו בגלל ה-AI. אבל עדיין שמח שזה המקצוע שבחרתי. זה היה החלום שלי עוד מימי התיכון. ולא רואה את עצמי עובד במקצוע אחר נכון להיום. אם יום אחד לא יצטרכו מתכנתים, אז לפחות יש לי גם הנדסאי מכונות 😁
לסיכום
לסיכום. גם אם זה לוקח זמן, גם אם לפעמים יש תפניות בדרך. אל תוותרו על החלום. תעשו את מה שאתם אוהבים, כי אחרת קשה מאוד לשרוד לאורך זמן באותו תחום.
